הורים, תלמידים ושיעורי בית (כתבה 1 מ-2)
צילום: וודל וונדר
"לא קיבלנו היום שיעורי בית", "השארתי את המחברת בלוקר", "אני אכין את השיעורים אחר כך…".
שיעורי הבית הפכו בבתים רבים למוקד של חיכוכים, סבל ואי הסכמה בין ההורים לילדים. מתי עושים שיעורים? האם עושים אותם? כמה עזרה ההורים אמורים לתת?
בכתבה זו אציע כמה רעיונות כלליים שיכולים לסייע לילדים בהכנת השיעורים, ובכתבה הבאה אתייחס לשיעורי הבית מהזווית של תלמידים לקויי למידה והוריהם.
לשיעורי הבית מטרות רבות: ראשית, הכנת שיעורי בית מפתחת אצל הילדים חוש אחריות ועצמאות. כך מתרגלים הבנת הוראות, תכנון והתארגנות. שיעורי הבית מאפשרים גם חזרה ותרגול, והעמקה בנושאים מסוימים שאינה מתאפשרת במסגרת הכיתה.
יש המון דברים שהורים יכולים לעשות על מנת לסייע לילדיהם בהכנת שיעורי הבית:
סביבת הלימודים – כדאי לדאוג שלילד תהיה פינה קבועה בה הוא מכין את שעורי הבית, למשל שולחן העבודה בחדר או שולחן האוכל. צריך לדאוג שבפינה הקבועה יהיו כל כלי הכתיבה הדרושים (עפרונות, מחק, סרגל וכו) ומספיק מקום להניח ספרים ומחברות. כדאי שהתאורה תהייה מספקת והכיסא נוח ומותאם לגובה של הילד. מומלץ שהסחות דעת כמו טלפון סלולארי וטלוויזיה יהיו רחוקים ככל האפשר מפינת עבודה.
זמן קבוע- כדי להכניס את שיעורי הבית לשגרת היומיום, מומלץ למצוא זמן קבוע להכנת שיעורי בית, אשר מתאים לסדר היום של הילד ושל ההורים. מצד אחד, כדאי לאפשר לילד לנוח מעט לאחר בית הספר, מצד שני, לא רצוי לדחות את הכנת שיעורי הבית לשעות הערב המאוחרות בהן הילד כבר עייף ולא מרוכז.
התארגנות- דרך הכנת שיעורי הבית אפשר להקנות הרגלי עבודה יעילים, יכולת התארגנות ותכנון מראש. ראשית, כדאי לעודד את הילד להשתמש ביומן ולרשום בו את שיעורי הבית. כאשר הילד מגיע הביתה, עוד בטרם הכנת שיעורי הבית, כדאי לבדוק מהן המטלות השונות, והאם יש מטלות שדורשות התארגנות מיוחדת (ביקור בספריה, שימוש בחומרים שאינם נמצאים בבית). יש לחשוב יחד אלו מטלות הילד יכול לעשות בעצמו, ובאילו מטלות הוא נזקק לעזרת ההורים. אפשר להכין רשימה של המטלות בכל יום, ולמחוק אותן לאחר הביצוע.
בילקוט בעל מספר תאים אפשר ליעד תא אחד למקצועות שבהם ניתנו שיעורי בית. כאשר השיעורים מוכנים, אפשר להעביר את הספרים לתא אחר. בנוסף, עטיפות בצבעים שונים עבור המקצועות השונים, מסייעת לשמירה על סדר.
מוטיבציה- העבירו לילדיכם את המסר ששיעורי הבית הם חשובים ויש בהם ערך על ידי הבעת עניין ולא זלזול. הראו להם כיצד חומר שעבדתם עליו יחד בשיעורי הבית מתקשר לחיי היומיום, והציעו עידוד ותמיכה. העידוד יכול להיות מילולי (מחמאה) או בלתי מילולי (נשיקה, חיבוק, חיוך). כדאי לעודד מאמץ ועבודה עצמאית, ולא רק את התוצר הסופי.
מעורבות ההורים – בתיאוריה, שיעורי הבית נועדו לתלמידים ולא להורים. עם זאת, בבתים רבים הכנת שיעורי הבית היא משותפת, ולפעמים ההורים הם אלו שמכינים את השיעורים. זכרו שכאשר אתם מכינים את שיעורי הבית במקום ילדכם, הילד לא לומד מכך כלום.
כדי לפתח עצמאות והרגלי למידה יעילים, כדאי שהילד יכין את שיעורי הבית בעצמו. יחד עם זאת, טוב אם ההורה יהיה זמין. אפשר לעבור על השיעורים ביחד ולהחליט מה לעשות קודם, ומה אח"כ ולחלק משימות ארוכות למשימות קצרות יותר. אם אתם חשים שכמות או סוג שיעורי הבית מופרזים, כדאי לדבר על כך עם הורים אחרים ולפנות למורה במקרה הצורך.
אם הילד כבר רגיל להכין שיעורי בית יחד אתכם, אפשר בהדרגה לבקש ממנו לפתור כמה תרגילים בעצמו ובכל פעם להגדיל את זמן הפעילות העצמאית. למשל, ניתן לעבור יחד על ההוראות, לוודא שהמשימה הובנה, ולהגיד: "את חמשת התרגילים הללו פתור לבד ותבדוק את התשובות. כשתסיים תקרא לי, ואני אבוא לראות." בקרב ילדים צעירים, כדאי "לבקר" לעיתים תכופות יותר, לבדוק שהמשימה הובנה ולהציע עידוד. בהדרגה, רמת המעורבות של ההורים פוחתת ויכולת העבודה העצמית של הילד עולה.
מתי כן כדאי להתערב בהכנת שיעורי הבית? בעיקרון, כאשר מדובר במשימה שהילד מתקשה לעשות בעצמו. למשל, אפשר לעזור כאשר הילד שואל לגבי איות של מילה, מתלבט לגבי ניסוח משפט, לא מצליח לפתור תרגיל בחשבון. במקרים כאלו חשוב להציע עזרה, אך נסו לתת לילד רמזים ודרכי פתרון במקום להציע את הפתרון מייד. למשל, אם התלמיד מתלבט לגבי ניסוח, אמרו:"מה חשבת לכתוב? באיזו דרך נוספת ניתן לומר זאת? אולי תשתמש במילה הזאת והזאת?".
המלצות אלו אינן אמורות להיות מורכבות או קשות לביצוע, וניתן בהחלט ליישמן כמעט בכל בית. שיעורי הבית מאפשרים לילדים ללמוד, להתפתח ולחוש עצמאות. שווה להשקיע בהם.
כתבה זו התפרסמה באתר NRG
