הכנת שיעורי בית, ותלמידים לקויי למידה (כתבה 2 מ-2)

צילום: איימק

עילי, תלמיד כיתה ג', לא מוכן לשמוע את המילים "שיעורי בית". הקריאה, הכתיבה וכל משימה לימודית מעוררת אצלו התנגדות רבה, וכל ניסיון של הוריו לעודד אותו להכין שיעורי בית, להקריא לו את החומר ולהכין איתו את שיעורי הבית מסתיים במריבות וצעקות. לעומת זאת, אמא של אסנת, תלמידת כתה ה', לא רוצה שבתה תקבל יחס שונה משאר תלמידי הכיתב, והן מכינות כל יום את כל שיעורי הבית במשך 3 שעות.
בקרב תלמידים אשר אינם מתקשים, שיעורי הבית מאפשרים חזרה ותרגול על הנלמד בכיתה, והם התנסות בהתארגנות, תכנון, פתרון בעיות ועבודה עצמאית. אצל ילדים לקויי למידה המצב שונה וחלק ממטרות שיעורי הבית "מתפספסות". המאמץ הרב הנדרש מהם על מנת להשלים את כל שיעורי הבית עולה להם לעיתים קרובות בכל הערכים המוספים, ובראשם בתחושת הסיפוק והעצמאות.

כמה עקרונות שיש לזכור לגבי שיעורי בית ותלמידים לקויי למידה:

כמות שיעורי הבית צריכה להתאים ליכולות של התלמיד

אי אפשר ללמוד כל היום. לילדים דרוש זמן למנוחה, למשחקים ולפגישה עם חברים. שיעורי הבית צריכים לאפשר לילד גם זמן פנוי. אין ספק כי לאור קשייהם הלימודיים, תלמידים לקויי למידה יצטרכו להשקיע בשיעורי הבית יותר מהתלמיד הממוצע. אולם אם הכנת שיעורי הבית משתלטת על אחר הצהריים או ארוכה משמעותית מהזמן שהחברים לכיתה משקיעים בשיעורי הבית, יש לשקול לבקש מהמורים הפחתה בכמות שיעורי הבית (לעיתים יידרש לצורך כך אבחון דידקטי).יש להפעיל את ההתאמות הללו בשיקול דעת תוך התייעצות עם המורה: פטור מוחלט משיעורי בית יפגע בילד עצמו. יש להתכוונן כך שכמות שיעורי בית תתאים ליכולות של התלמיד.

הגדרת מטרות: מה לומדים הפעם

תלמידים לקויי למידה מתקשים לעיתים קרובות במיומנויות יסוד, ולכן מופיע קושי גם במיומנויות גבוהות יותר. כתיבה, למשל, היא פעילות מורכבת שדורשת שילוב של יכולות גרפו-מוטוריות (הכתיבה הטכנית), כתיב, יכולת ניסוח (ידע דקדוקי, תחבירי, אוצר מילים) ויכולת ארגון (רצף לוגי, טקסט לכיד). התלמידים לקויי הלמידה לעיתים קרובות מתקשים בתהליכים בסיסיים כגון כתיבה טכנית וכתיב, ומשקיעים בהם את מלוא תשומת הלב שלהם. כתוצאה, מופיע קושי בתהליכים הגבוהים יותר, של הבעת רעיונות מורכבים וניסוח מאורגן וברור.
בראשית בית הספר "לומדים כדי לקרוא" ועם רכישת הקריאה "קוראים כדי ללמוד". ככל שעולים בכיתות, הקריאה איננה מטרה לכשעצמה, אלא אמצעי לרכישת ידע. כאשר מדובר בתלמידים לקויי למידה אשר קשיי הקריאה מפריעים להם לרכוש חומר חדש או להעביר את הידע שלהם, רצוי לבחור במטרה אחת לשיעור: לימוד החומר או עבודה על מוקד הקושי. כאשר המטרה היא לימוד החומר, יש להקריא לילד את החומר ואת השאלות. את התשובות התלמיד יאמר בע"פ וההורה יכתוב אותן. כך הילד יפנים את החומר הנלמד, והקריאה והכתיבה לא תהיינה עבורו מחסום. חשוב לעבוד על הקריאה והכתיבה, אך לעשות זאת בנפרד.

באופן דומה, כדאי להציע לתלמידים בעלי לקות מתמטית (דיסקלקוליה) להשתמש במחשבון ובכרטיסי ניווט (כרטיס שמפרט סדר פעולות במשימה מסוימת) כאשר הקושי בשליפת עובדות יסוד מפריע להם לפתור תרגילים מורכבים יותר. למשל, תלמיד שלומד כפל במאונך, יתקשה לזכור את סדר הפעולות ולבצע אותן לפי הסדר כי הוא משקיע זמן רב בחישוב תרגילי הכפל. אם לוח הכפל יהיה מונח לידו, העומס על זיכרון העבודה יפחת, ויהיו בידיו יותר משאבים להבין ולהתאמן בסדר הפעולות של תרגיל הכפל המאונך.

הורים ולא שוטרים

הכנת שיעורי הבית הופכת לעיתים למאבק שמעלה רגשות סוערים אצל הילד ואצל ההורים. לעיתים קרובות הורים מוצאים עצמם בתפקיד "שוטר" והילד מזהה את ההורה עם בית הספר והמורים, השמים דגש דווקא על התחומים בהם קשה לו. במקרים כאלו, עדיף למצוא מורה פרטי שיעבוד עם הילד על שיעורי הבית, ויאפשר להורים להיות "הורים" ולא "שוטרים" מטעם בית הספר. את המורה הפרטי כדאי לבחור בהתאם לצרכיו של הילד. תלמידים עם קשיים רבים בקריאה ובכתיבה יזדקקו למורה מומחה להוראה מתקנת, תלמידים אחרים יוכלו להיעזר בחונך או סטודנט.