צילום: איימק

עילי, תלמיד כיתה ג', לא מוכן לשמוע את המילים "שיעורי בית". הקריאה, הכתיבה וכל משימה לימודית מעוררת אצלו התנגדות רבה, וכל ניסיון של הוריו לעודד אותו להכין שיעורי בית, להקריא לו את החומר ולהכין איתו את שיעורי הבית מסתיים במריבות וצעקות. לעומת זאת, אמא של אסנת, תלמידת כתה ה', לא רוצה שבתה תקבל יחס שונה משאר תלמידי הכיתב, והן מכינות כל יום את כל שיעורי הבית במשך 3 שעות.
בקרב תלמידים אשר אינם מתקשים, שיעורי הבית מאפשרים חזרה ותרגול על הנלמד בכיתה, והם התנסות בהתארגנות, תכנון, פתרון בעיות ועבודה עצמאית. אצל ילדים לקויי למידה המצב שונה וחלק ממטרות שיעורי הבית "מתפספסות". המאמץ הרב הנדרש מהם על מנת להשלים את כל שיעורי הבית עולה להם לעיתים קרובות בכל הערכים המוספים, ובראשם בתחושת הסיפוק והעצמאות.

כמה עקרונות שיש לזכור לגבי שיעורי בית ותלמידים לקויי למידה:

כמות שיעורי הבית צריכה להתאים ליכולות של התלמיד

אי אפשר ללמוד כל היום. לילדים דרוש זמן למנוחה, למשחקים ולפגישה עם חברים. שיעורי הבית צריכים לאפשר לילד גם זמן פנוי. אין ספק כי לאור קשייהם הלימודיים, תלמידים לקויי למידה יצטרכו להשקיע בשיעורי הבית יותר מהתלמיד הממוצע. אולם אם הכנת שיעורי הבית משתלטת על אחר הצהריים או ארוכה משמעותית מהזמן שהחברים לכיתה משקיעים בשיעורי הבית, יש לשקול לבקש מהמורים הפחתה בכמות שיעורי הבית (לעיתים יידרש לצורך כך אבחון דידקטי).יש להפעיל את ההתאמות הללו בשיקול דעת תוך התייעצות עם המורה: פטור מוחלט משיעורי בית יפגע בילד עצמו. יש להתכוונן כך שכמות שיעורי בית תתאים ליכולות של התלמיד.

הגדרת מטרות: מה לומדים הפעם

תלמידים לקויי למידה מתקשים לעיתים קרובות במיומנויות יסוד, ולכן מופיע קושי גם במיומנויות גבוהות יותר. כתיבה, למשל, היא פעילות מורכבת שדורשת שילוב של יכולות גרפו-מוטוריות (הכתיבה הטכנית), כתיב, יכולת ניסוח (ידע דקדוקי, תחבירי, אוצר מילים) ויכולת ארגון (רצף לוגי, טקסט לכיד). התלמידים לקויי הלמידה לעיתים קרובות מתקשים בתהליכים בסיסיים כגון כתיבה טכנית וכתיב, ומשקיעים בהם את מלוא תשומת הלב שלהם. כתוצאה, מופיע קושי בתהליכים הגבוהים יותר, של הבעת רעיונות מורכבים וניסוח מאורגן וברור.
בראשית בית הספר "לומדים כדי לקרוא" ועם רכישת הקריאה "קוראים כדי ללמוד". ככל שעולים בכיתות, הקריאה איננה מטרה לכשעצמה, אלא אמצעי לרכישת ידע. כאשר מדובר בתלמידים לקויי למידה אשר קשיי הקריאה מפריעים להם לרכוש חומר חדש או להעביר את הידע שלהם, רצוי לבחור במטרה אחת לשיעור: לימוד החומר או עבודה על מוקד הקושי. כאשר המטרה היא לימוד החומר, יש להקריא לילד את החומר ואת השאלות. את התשובות התלמיד יאמר בע"פ וההורה יכתוב אותן. כך הילד יפנים את החומר הנלמד, והקריאה והכתיבה לא תהיינה עבורו מחסום. חשוב לעבוד על הקריאה והכתיבה, אך לעשות זאת בנפרד.

באופן דומה, כדאי להציע לתלמידים בעלי לקות מתמטית (דיסקלקוליה) להשתמש במחשבון ובכרטיסי ניווט (כרטיס שמפרט סדר פעולות במשימה מסוימת) כאשר הקושי בשליפת עובדות יסוד מפריע להם לפתור תרגילים מורכבים יותר. למשל, תלמיד שלומד כפל במאונך, יתקשה לזכור את סדר הפעולות ולבצע אותן לפי הסדר כי הוא משקיע זמן רב בחישוב תרגילי הכפל. אם לוח הכפל יהיה מונח לידו, העומס על זיכרון העבודה יפחת, ויהיו בידיו יותר משאבים להבין ולהתאמן בסדר הפעולות של תרגיל הכפל המאונך.

הורים ולא שוטרים

הכנת שיעורי הבית הופכת לעיתים למאבק שמעלה רגשות סוערים אצל הילד ואצל ההורים. לעיתים קרובות הורים מוצאים עצמם בתפקיד "שוטר" והילד מזהה את ההורה עם בית הספר והמורים, השמים דגש דווקא על התחומים בהם קשה לו. במקרים כאלו, עדיף למצוא מורה פרטי שיעבוד עם הילד על שיעורי הבית, ויאפשר להורים להיות "הורים" ולא "שוטרים" מטעם בית הספר. את המורה הפרטי כדאי לבחור בהתאם לצרכיו של הילד. תלמידים עם קשיים רבים בקריאה ובכתיבה יזדקקו למורה מומחה להוראה מתקנת, תלמידים אחרים יוכלו להיעזר בחונך או סטודנט.

צילום: וודל וונדר

"לא קיבלנו היום שיעורי בית", "השארתי את המחברת בלוקר", "אני אכין את השיעורים אחר כך…".

שיעורי הבית הפכו בבתים רבים למוקד של חיכוכים, סבל ואי הסכמה בין ההורים לילדים. מתי עושים שיעורים? האם עושים אותם? כמה עזרה ההורים אמורים לתת?

בכתבה זו אציע כמה רעיונות כלליים שיכולים לסייע לילדים בהכנת השיעורים, ובכתבה הבאה אתייחס לשיעורי הבית מהזווית של תלמידים לקויי למידה והוריהם.

לשיעורי הבית מטרות רבות: ראשית, הכנת שיעורי בית מפתחת אצל הילדים חוש אחריות ועצמאות. כך מתרגלים הבנת הוראות, תכנון והתארגנות. שיעורי הבית מאפשרים גם חזרה ותרגול, והעמקה בנושאים מסוימים שאינה מתאפשרת במסגרת הכיתה.

יש המון דברים שהורים יכולים לעשות על מנת לסייע לילדיהם בהכנת שיעורי הבית:

סביבת הלימודים – כדאי לדאוג שלילד תהיה פינה קבועה בה הוא מכין את שעורי הבית, למשל שולחן העבודה בחדר או שולחן האוכל. צריך לדאוג שבפינה הקבועה יהיו כל כלי הכתיבה הדרושים (עפרונות, מחק, סרגל וכו) ומספיק מקום להניח ספרים ומחברות. כדאי שהתאורה תהייה מספקת והכיסא נוח ומותאם לגובה של הילד. מומלץ שהסחות דעת כמו טלפון סלולארי וטלוויזיה יהיו רחוקים ככל האפשר מפינת עבודה.

זמן קבוע- כדי להכניס את שיעורי הבית לשגרת היומיום, מומלץ למצוא זמן קבוע להכנת שיעורי בית, אשר מתאים לסדר היום של הילד ושל ההורים. מצד אחד, כדאי לאפשר לילד לנוח מעט לאחר בית הספר, מצד שני, לא רצוי לדחות את הכנת שיעורי הבית לשעות הערב המאוחרות בהן הילד כבר עייף ולא מרוכז.

התארגנות- דרך הכנת שיעורי הבית אפשר להקנות הרגלי עבודה יעילים, יכולת התארגנות ותכנון מראש. ראשית, כדאי לעודד את הילד להשתמש ביומן ולרשום בו את שיעורי הבית. כאשר הילד מגיע הביתה, עוד בטרם הכנת שיעורי הבית, כדאי לבדוק מהן המטלות השונות, והאם יש מטלות שדורשות התארגנות מיוחדת (ביקור בספריה, שימוש בחומרים שאינם נמצאים בבית). יש לחשוב יחד אלו מטלות הילד יכול לעשות בעצמו, ובאילו מטלות הוא נזקק לעזרת ההורים. אפשר להכין רשימה של המטלות בכל יום, ולמחוק אותן לאחר הביצוע.

בילקוט בעל מספר תאים אפשר ליעד תא אחד למקצועות שבהם ניתנו שיעורי בית. כאשר השיעורים מוכנים, אפשר להעביר את הספרים לתא אחר. בנוסף, עטיפות בצבעים שונים עבור המקצועות השונים, מסייעת לשמירה על סדר.

מוטיבציה- העבירו לילדיכם את המסר ששיעורי הבית הם חשובים ויש בהם ערך על ידי הבעת עניין ולא זלזול. הראו להם כיצד חומר שעבדתם עליו יחד בשיעורי הבית מתקשר לחיי היומיום, והציעו עידוד ותמיכה. העידוד יכול להיות מילולי (מחמאה) או בלתי מילולי (נשיקה, חיבוק, חיוך). כדאי לעודד מאמץ ועבודה עצמאית, ולא רק את התוצר הסופי.

מעורבות ההורים – בתיאוריה, שיעורי הבית נועדו לתלמידים ולא להורים. עם זאת, בבתים רבים הכנת שיעורי הבית היא משותפת, ולפעמים ההורים הם אלו שמכינים את השיעורים. זכרו שכאשר אתם מכינים את שיעורי הבית במקום ילדכם, הילד לא לומד מכך כלום.

כדי לפתח עצמאות והרגלי למידה יעילים, כדאי שהילד יכין את שיעורי הבית בעצמו. יחד עם זאת, טוב אם ההורה יהיה זמין. אפשר לעבור על השיעורים ביחד ולהחליט מה לעשות קודם, ומה אח"כ ולחלק משימות ארוכות למשימות קצרות יותר. אם אתם חשים שכמות או סוג שיעורי הבית מופרזים, כדאי לדבר על כך עם הורים אחרים ולפנות למורה במקרה הצורך.

אם הילד כבר רגיל להכין שיעורי בית יחד אתכם, אפשר בהדרגה לבקש ממנו לפתור כמה תרגילים בעצמו ובכל פעם להגדיל את זמן הפעילות העצמאית. למשל, ניתן לעבור יחד על ההוראות, לוודא שהמשימה הובנה, ולהגיד: "את חמשת התרגילים הללו פתור לבד ותבדוק את התשובות. כשתסיים תקרא לי, ואני אבוא לראות." בקרב ילדים צעירים, כדאי "לבקר" לעיתים תכופות יותר, לבדוק שהמשימה הובנה ולהציע עידוד. בהדרגה, רמת המעורבות של ההורים פוחתת ויכולת העבודה העצמית של הילד עולה.

מתי כן כדאי להתערב בהכנת שיעורי הבית? בעיקרון, כאשר מדובר במשימה שהילד מתקשה לעשות בעצמו. למשל, אפשר לעזור כאשר הילד שואל לגבי איות של מילה, מתלבט לגבי ניסוח משפט, לא מצליח לפתור תרגיל בחשבון. במקרים כאלו חשוב להציע עזרה, אך נסו לתת לילד רמזים ודרכי פתרון במקום להציע את הפתרון מייד. למשל, אם התלמיד מתלבט לגבי ניסוח, אמרו:"מה חשבת לכתוב? באיזו דרך נוספת ניתן לומר זאת? אולי תשתמש במילה הזאת והזאת?".

המלצות אלו אינן אמורות להיות מורכבות או קשות לביצוע, וניתן בהחלט ליישמן כמעט בכל בית. שיעורי הבית מאפשרים לילדים ללמוד, להתפתח ולחוש עצמאות. שווה להשקיע בהם.

כתבה זו התפרסמה באתר NRG

להורדת המצגת

אנשי מקצוע שונים מסייעים לילדים עם לקויות וקשיים בתחום הסנסורי, מוטורי, רגשי, התנהגותי ובתפקודי הלמידה השונים:

קלינאי תקשורת

קלינאי התקשורת עוסק באבחון ובטיפול בכל התחומים הנוגעים להתפתחות שפה, ליקויי שמיעה, דיבור ובליעה. למשל:
•    הפרעות בהבנה ובהבעה, אוצר מילים, הבנת מילים ומשפטים, שימוש בשפה בהתאם לנסיבות (פרגמטיקה), קשיי שליפה ועוד.
•    הפרעות בתקשורת כגון אוטיזם, אספרגר.
•    בתחום הדיבור: קשיים בהיגוי, גמגום.
•    בתחום השמיעה: ביצוע בדיקות שמיעה, התאמת מכשירי שמיעה וטיפול בילדים ומבוגרים לקויי שמיעה.
הטיפול נעשה באמצעות פעילויות מגוונות תוך התאמה לילד והדרכת הורים.

אתר האגודה הישראלית של קלינאי התקשורת

פיזיותרפיה

בעבודה עם ילדים, מטרת הפיזיותרפיה היא לקדם את הילד ולסייע לו בהשגת תפקוד ומיומנויות מוטוריות שונות.
•    בגיל הרך: התפתחות מערכת השלד והשרירים, התפתחות תנועתית-תחושתית (אינטגרציה סנסו-מוטורית).
•    חולשה בחגורת הכתפיים, קשיים בקואורדינציה, ליקויי יציבה, ליקויים או מגבלות בתחום הנוירולוגי או האורטופדי. הטיפול נעשה באמצעות תרגילים המותאמים אישית, התאמת סביבת העבודה לילד, טיפולי הידרותרפיה (בריכה טיפולית) ועוד.

אתר העמותה לקידום הפיזיותרפיה בישראל

מרפא בעיסוק

המרפא בעיסוק במערכת החינוך עוסק באיתור, אבחון וטיפול בתלמידים המראים קושי במעורבות בעיסוקים השונים, במטרה לאפשר להם להשתתף בפעילויות השונות הקשורות לחיי היום-יום במערכת החינוך:
•    למידה והכנה לעבודה: יכולת להתמיד במטלה, ריסון אימפולסיביות, עבודה שיטתית.
•    תכנון והתארגנות במסגרת החינוכית: התארגנות בזמן (לוח זמנים, סדר יום), התארגנות עם אביזרים ומשחקים (לזכור להביא ציוד, כיצד לשחק במשחקים שונים).
•    קשיי כתיבה (כתב יד שאיננו קריא, איטיות בכתיבה, התעייפות בכתיבה, אחיזת לא יעילה של כלי הכתיבה).
•    משחקים: רכישת מיומנויות משחק לשם פיתוח מיומנויות תחושתיות-מוטוריות ולשם הנאה: משחקים קבוצתיים, משחקי חברה, משחקי דמיון.
הטיפול מתבצע על ידי עבודה עם הילד, הדרכת הורים, התאמת הסביבה החינוכית (התאמת השולחן, הכסא, דרך נשיאת התיק), טכנולוגיה מסייעת ואביזרי עזר (עפרון משולש, מחברת חכמה, מחשב נייד).

אתר האגודה הישראלית לריפוי בעיסוק

הוראה מתקנת

הוראה מתקנת היא למידה פרטנית אשר מותאמת ליכולות ולקשיים של התלמידים המתקשים.
למשל, תלמידים עם קשיי זיכרון זקוקים לחזרות מרובות, טכניקות זכירה, שימוש בתומכי זיכרון ועוד. תלמידים בעלי הפרעת קשב וריכוז זקוקים להפסקות, פירוק מטלות מורכבות למשימות קצרות ומובנות ועוד. מטרת ההוראה המתקנת היא להקנות לילד בסיס (קריאה, כתיבה, הבנת הנקרא, חשבון, אנגלית) ולצייד אותו בטכניקות ובכלים ללמידה עצמאית, זאת על ידי התאמת תוכנית עבודה אישית המבוססת על נקודות החולשה ומוקדי החוזק שלו.
לרוב התוכנית הטיפולית שמציעה ההוראה המתקנת היא תוצר של המלצות אבחון.
הוראה מתקנת מתבצעת על ידי מורים בעלי ניסיון והשכלה בתחום החינוך המיוחד ולקויות הלמידה.

יועץ חינוכי בבית הספר

בעלת רקע בחינוך מיוחד, מכירה היטב את מערכת החינוך ויכולה לספק תמיכה, הכוונה ועזרה.

פסיכולוג קליני\חינוכי

מבצע הערכה פסיכולוגית ואינטלקטואלית, ומציע טיפול עבור בעיות רגשיות.

רופאים המאבחנים הפרעת קשב:

רופא ילדים- מציע שירות רפואי לתינוקות ולילדים, בעל הכשרה בתחום ההתפתחות (מוטורית, סנסורית, התנהגותית).
נויורולוג- רופא המתמחה בהפרעות ומחלות הקשורות למערכת העצבים.
פסיכיאטר- מאבחן ומטפל בהפרעות התנהגותיות ורגשיות שונות.

סימנים ראשונים ללקות למידה עשויים להתגלות כבר בינקות או בגיל הגן. עם זאת, כאשר הלקות קלה יותר או כשקיימים מנגנוני פיצוי רבים, ייתכן והלקות לא תאובחן בתחילת בית הספר. במקרים כאלו, הקשיים יצוצו בשלב מאוחר יותר כאשר הדרישות הלימודיות עולות (למשל, טקסטים ארוכים ומורכבים יותר).

קשיים בתחומים הבאים מאפיינים לקויי למידה:

• שפה - בגיל ינקות קשיי היגוי, התפתחות איטית של אוצר מילים, קושי בהבחנה בין צלילים ובחריזה, קשיים בשליפת מילים ובזכירת שמות. בגיל בית הספר עשויים להתווסף קשיים במקצוע הלשון וההבעה. עשוי להיות קושי בהבנת רכיבי השפה, בשימוש במשפטים מורכבים, ויכולת ביטוי נמוכה בעל פה לעומת קבוצת הגיל.

• קריאה וכתיבה - בכיתות הנמוכות קשיים משמעותיים ברכישת הקריאה, קושי בלמידת הקשר בין האות והצליל, קריאה משובשת ואיטית, הימנעות מקריאה ושגיאות כתיב מרובות. קשיים בקריאה ובכתיבה עלולים להוביל לקשיים בהבנת הנקרא ובהבעה בכתב. בנוסף, קשיי קריאה בשפת האם יבואו לידי ביטוי גם ברכישת שפה זרה. לכן מצופה כי תלמיד שהתקשה לרכוש את הקריאה והכתיבה בשפת האם יתמודד עם קשיים גם בבואו ללמוד אנגלית ושפות זרות נוספות.

• קשב וריכוז - קשיים בתחום הקשב והריכוז יכולים לבוא לידי ביטוי כבר בינקות: פעלתנות יתר, רגישות יתר, תנודות במצב הרוח, קושי בהתמדה במשימה ומוסחות דעת בולטת לעומת בני הגיל. בבית הספר עלולים להופיע גם תזזיתיות, קושי בשמירה על קשב וריכוז, שכחה של חפצים ומשימות, קשיים בהתארגנות וטעויות של חוסר תשומת לב במבחנים.

• תחום חזותי-מוטורי – בינקות ההתפתחות המוטורית עלולה להיות איטית. לאחר מכן יכולים להופיע מסורבלות מוטורית וקשיים במוטוריקה עדינה (ציור, הדבקה, גזירה, שריכת שרוכים). בתחום התפיסה החזותית עשוי להיות קושי בתשומת לב לפרטים, סריקה חזותית, ותיאום עין-יד. בבית הספר עשוי להיות קושי בעיצוב האותיות, אחיזה לא יעילה של כלי הכתיבה, קושי בהתארגנות על מרחב הדף, כתב לא ברור ואיטי.

• חשבון – קושי בתפיסת כמות, זכירה של רצפים (מספרים, חודשי השנה), זכירת עובדות יסוד (חיבור וחיסור עד 20, לוח הכפל) וקושי בתרגום בעיות מילוליות לתרגיל מתמטי.

חשוב לציין כי קיומו של אחד מהקשיים הללו לא מעיד בוודאות על לקות למידה, וניתן למצוא את התופעות הללו גם בקרב תלמידים ללא לקות למידה. כמו כן, קשיים במיומנויות לימודיים עשויים לנבוע מהוראה לא מתאימה, חוסר בתרגול, קשיים רגשיים ולא בהכרח מלקות למידה. כדאי להתייעץ עם הגננת או עם צוות בית הספר אך גם לסמוך על האינטואיציה ההורית. אם ההורים חשים בקיומו של קושי מומלץ לפנות לאיש מקצוע אשר יקבע האם קיים פער בין התפקוד בפועל ובין התפקוד המצופה, ומהם הגורמים לפער זה.

*בכתיבת מאמר זה נעזרתי באתר "ניצן".

צילום: ד. שרון פרויט

קיימים סוגים רבים של לקויות למידה. הילדים לקויי הלמידה שונים זה מזה במוקדי הקושי, בחומרתם, וביכולות הפיצוי (תחומי החוזק, והמיומנות שפותחו כדי לעקוף את הקשיים). לעיתים תלמיד סובל מלקות ממוקדת, ולעיתים ממספר לקויות בו זמנית. בנוסף, לקות כלשהי עשויה לגרום לקשיים משניים (אשר אינם לקות). למשל, ילדים בעלי לקות קריאה לעיתים קרובות משקיעים מאמץ רב בלמידה (יותר קשה להם לקרוא ולכתוב) ובשלב מסוים הם חשים תסכול ועייפות ופשוט "נחים" בשיעור. לעיתים התנהגות זו נראית כמו הפרעת קשב.

אלו הן לקויות הלמידה השכיחות:

דיסלקציה – לקות קריאה. דיסלקציה מאופיינת בקושי בזיהוי מילים. כתוצאה, הקריאה איטית ומשובשת, והכתיבה מאופיינת בשגיאות כתיב מרובות בהשוואה לקבוצת הגיל.

קשיי הקריאה עלולים להוביל לכשלים בהבנת הנקרא, קשיים בהבעה בכתב וברכישת הקריאה והכתיבה בשפה זרה. הבסיס ללקות הקריאה הוא לרוב שפתי ונובע מערנות נמוכה לצלילי השפה (ערנות פונמית), קשיי שיום (היכולת לתת שם למשהו שנמצא לפניך), ערנות נמוכה למבנים דקדוקיים ועוד. ליקויים בעיבוד החזותי (יכולת להבחין ולעבד צורות דומות) עשויים אף הם להשפיע על הקריאה.

דיסגרפיה – לקות כתיבה. קשיים בתחום הכתיבה כגון כתב בלתי קריא, איטיות בכתיבה, קשיים בניסוח ופער משמעותי בין הבעה בעל פה והבעה בכתב.

הכתיבה היא פעילות מורכבת שדורשת יכולת טכנית של כתיבה, כישורי שפה, יכולות ארגון ותכנון. לכן, לקשיים בכתיבה יכולים להיות גורמים שונים. קשיים בתחום הגרפו-מוטורי עשויים להוביל להפעלת לחץ רב על כלי הכתיבה, עיצוב אותיות לקוי ועוד. בעקבות קשיים שפתיים התוכן עשוי להיות דל ותהיינה שגיאות כתיב מרובות בגלל קושי בהתאמת הצלילים והאותיות. קשיים בתחום הארגון והתכנון ישפיעו על הלכידות וארגון התוכן של הטקסט.

דיסקלקוליה – לקות מתמטית. קשיים בהבנת השפה המתמטית (למשל, קושי בתפיסת כמות, הבנת המבנה העשורי), זכירת מושגים, חוקים, נוסחאות ותהליכים וזכירת עובדות יסוד (למשל, לוח הכפל).

תלמידים אלו לרוב מבלבלים בין סימנים ומחליפים בין ספרות, כמו גם מתקשים במשימות יומיומיות כמו חישוב עודף בחנות וקריאת שעון אנאלוגי. היכולת המתמטית מושפעת גם מהזיכרון וממיומנויות שפתיות (זכירת הגדרות, מושגים, פתרון שאלות מילוליות) – קושי בתחומים אלו ישפיע על התפקוד במתמטיקה.

הפרעת קשב וריכוז (ADD או ADHD) – הפרעה זו איננה נחשבת ללקות למידה, אך מדובר בהפרעה התפתחותית שכיחה שיש לה השלכות על יכולת הלמידה. ההפרעה מאופיינת בקשיים בשמירה על ריכוז וקשב עם או בלי היפראקטיביות. בנוסף, קיימים קשיים בפונקציות ניהוליות: יכולות ארגון, תכנון, עיכוב תגובה, אסוציאטיביות ועוד.

תלמידים אלו עונים תשובות מהר ללא בדיקה, לא קוראים שאלות עד הסוף, שוכחים חפצים, והמבע שלהם בכתב או בעל פה איננו מאורגן ואסוציאטיבי. לאור קשיי הקשב, דעתם של תלמידים אלו מוסחת בקלות והם אינם מרוכזים במהלך השיעור, ובשל כך עלולים להופיע קשיים בלימודים.

בנוסף, קיימות לקויות פחות נפוצות:

לקות למידה בלתי מילולית – הלקות מאופיינת בקשיים בתחומים שדורשים יכולות בלתי מילוליות. בתחום החזותי-מרחבי (למשל קושי בהתמצאות ובתפיסה חזותית), קשיים מוטוריים (מסורבלות, מוטוריקה עדינה), קשיים מתמטיים, קושי בהבנת הנקרא (למרות מיומנויות קריאה תקינות) ובתחום החברתי קשיים בהבנת מצבים חברתיים. לעיתים הקשיים מופיעים בכל התחומים שצויינו, ולעיתים רק בחלקם.

לקות בשפה הדבורה (SLI) באה לידי ביטוי באוצר מילים דל, קושי בלמידת מילים חדשות, קשיי שליפה, קושי בארגון ובהבנת שפה. ללקות זו יהיה ביטוי הן בשפה הדבורה והן בכתב ויהיה גם קושי ברכישת שפה זרה.

לקויות עשויות להופיע גם בתחום המוטורי (מוטוריקה עדינה,קושי בתיאום עין-יד, בהעתקת צורות, אחיזת כלי כתיבה). תלמידים אלו יתקשו בהנדסה, כתיבה טכנית, שרטוט ובמטלות שדורשות מוטוריקה עדינה. בתחום הזיכרון קיימים קשיים בזיכרון העבודה (היכולת להחזיק מידע בזיכרון ולבצע עליו מניפולציות תוך כדי). הזיכרון קצר או ארוך טווח. כתוצאה, התלמידים מתקשים להטמיע מידע חדש בזיכרון (ללמוד פירושי מילים ועובדות), יש קושי בקישור המידע שנלמד לידע עולם, בלמידה של רצפים (א-ב, חודשי השנה) ועובדות יסוד שונות (תרגילי חשבון).

לסיכום, במאמר זה הוצגו לקויות שונות אשר משפיעות על התפקוד בבית הספר. קביעת אבחנה של לקות למידה איננה פשוטה משום שלקושי בתחום מסוים עשויים להיות גורמים שונים, וההפך, קושי בתחום מסוים יכול להוביל לקשיים בתפקודים רחבים. למשל, קושי במתמטיקה עשוי להיות תוצאה של קשיים שפתיים (קשיים בפתרון בעיות מילוליות, זכירת מושגים ולמידת נוסחאות) או לחילופין קשיים בתחום הבלתי מילולי (הנדסה, הבנת כמות, הבנת המבנה העשרוני). לכן, לשם קביעת אבחנה מהימנה, יש לעבור אבחון דידקטי אשר בודק לעומק את התפקוד בבית הספר, ההיסטוריה ההתפתחותית והלימודית, מיומנויות קוגניטיביות ושפתיות שונות, ועוד.

צילום: אלסנדרו פוצ'י

לקות למידה היא שם כולל לקבוצה של לקויות ספציפיות אשר המשותף להן הוא פגיעה ברכישת מיומנויות כגון: דיבור, קריאה, כתיבה, מיומנויות מתמטיות ועוד. הבסיס להפרעות הללו הוא נוירולוגי ואיננו תוצאה של עצלנות, רמת משכל נמוכה, בעיות רגשיות, היעדר הוראה מספקת ועוד.

הקשיים מופיעים באחד או יותר מן המנגנונים הבאים:

• שפה וחשיבה- פונולוגיה (ערנות לצלילים המרכיבים את השפה ויכולת ביצוע מניפולציות על צלילים אלו), ערנות למבנה הדקדוקי של המילה, ערנות תחבירית, שיום (היכולת לתת שם למשהו שנמצא לפניך) ושליפה, אוצר מילים. הסקת מסקנות ואינטגרציה של מידע מילולי.

• תחום חזותי-מרחבי- תפיסת השלם וחלקיו, יכולת הבחנה בפרטים, זיהוי כיווניות, התמצאות במרחב.

• תחום התנהגותי- קשב וריכוז, היפראקטיביות. בנוסף, עלולות להופיע בעיות התנהגות כתוצאה מהתמודדות עם הקושי: הפרעה בכתה, הימנעות מלמידה ומוטיבציה נמוכה ללימודים.

• פונקציות ניהוליות- תכנון, התארגנות, שימוש יעיל באסטרטגיות למידה.

• זיכרון- זיכרון קצר וארוך טווח, זיכרון עבודה, היכולת להחזיק מידע בזיכרון תוך ביצוע מניפולציות (למשל, פתרון תרגיל מתמטי שדורש שליפת עובדות יסוד מהזיכרון תוך כדי פתרון התרגיל).

• קשיים סנסו-מוטוריים- קשיים במוטוריקה גסה ועדינה, רגישות יתר סנסורית.

• תחום חברתי- קשיי הסתגלות, קושי בהבנת רמזים חברתיים, וקושי ביצירת עם קשר עם בני הגיל. לעיתים תופעות אלו הן חלק ממאפייני לקות הלמידה, ולעיתים הן גורם משני ללקות, למשל קושי ביצירת קשרים עם בני הגיל בעקבות התנהגות אימפולסיבית שנובעת מהפרעת קשב וריכוז.

*בכתיבת מאמר זה נעזרתי באתר "ניצן".

צילום: מייק ביארד

לכל אחד מאיתנו תחומי חוזק וקושי. כמבוגרים, יש לנו את הזכות והיכולת לבחור עיסוקים התואמים לכישורינו. לעומת זאת, תלמידים לקויי למידה מחויבים להקדיש יום יום שעות ארוכות לעיסוק במקורות הקושי שלהם. דמיינו את עצמכם כל בוקר במשך 6-7 שעות נאלצים לעשות בדיוק את הדבר אותו בו אתם מתקשים, למשל: זכירת שמות של אנשים, התמצאות בדרכים, עמידה מול קהל וכו'. ובנוסף, אחר הצהריים, להכין שיעורי בית או ללכת לשיעורים פרטיים.

מאחר ותלמידים לקויי למידה מתמודדים עם קשייהם באופן אינטנסיבי, מומלץ לסייע להם על ידי חיזוקים חיוביים שונים למען תחושת המסוגלות והביטחון העצמי:

• כדאי לחזק את תחומי העניין שאינם קשורים ללימודים, כגון: ספורט, אמנות, ריקוד, מוזיקה. אם יש תחום שמושך את הילד, כדאי לעסוק בו כדי שיהיה מקום שבו הילד ירגיש חוויות הצלחה ומסוגלות.

• התנהגות טובה, עזרה בבית, גילויים של עצמאות ועוד, ראויים למחמאות ולתשומת לב.

• לעיתים קרובות כאשר הורים מסייעים לילדים מתקשים בלימודים, הכנת שיעורי הבית המשותפת הופכת למריבה ומלווה באי-שקט ובתסכול. במקרים אלו, יש לשקול מורה פרטי כדי להפחית את המתחים הקשורים ללימודים בבית.

• בתחום הלימודים, חשוב לראות את ההתקדמות של הילד ביחס לעצמו. כמו כן, בכל מטלה לימודית, תלמיד לקוי למידה צריך להשקיע הרבה יותר עבודה מתלמידים אחרים. לכן, כדאי לחזק את המאמץ ולא את הציון. ניתן להגיד: "ראיתי שענית תשובות מלאות על כל השאלות. כל הכבוד!". "כתבת בכתב יפה ומסודר, מצוין". כך ניתן לשמור על מוטיבציה לעבוד ולהשקיע גם אם הציונים נמוכים.
  

מספר עצות ורעיונות להפיכת הקריאה למהנה יותר:

• יש חשיבות רבה לבחירת חומר הקריאה. כדאי לבחור ספרי קריאה ברמתו של הילד ומתחום העניין שלו. למשל, תלמידי ג'-ד' יכולים לקרוא קטע קצר מעיתון הספורט.

• מומלץ לקרוא סיפורים המשלבים תמונות ומילים, דבר המקל על הבנת הטקסט. סיפורי קומיקס, למשל.
  

• כדאי לנסות לקרוא כל יום, אך אין צורך להתעקש על פרק זמן ארוך של קריאה. גם קריאה במשך 5-10 דקות ביום היא משמעותית.

• אם יש ספר שהילד אוהב, כדאי לשוב ולקרוא בו. גם אם הילד מדקלם את הסיפור בעל פה, ההתבוננות במילים הכתובות תוך כדי דקלום הסיפור מחזקת את הקשר בין המילה הדבורה ובין המילה הכתובה.

• הקריאה יכולה להיות משותפת: "קריאת צל", ההורה קורא והילד מלווה אותו כצל, או "קריאת מקהלה", ההורה והילד קוראים בו זמנית. אפשר גם לקרוא לסירוגין, חלק מסוים קורא הילד, וחלק אחר מקריא ההורה. נחמד לעשות זאת עם סיפור קומיקס, או כל סיפור המכיל דיאלוג, כאשר כל אחד מגלם דמות מסוימת.

• חשוב להקריא סיפורים. אם מדובר בספר ברמת הקריאה של הילד, כדאי שהילד יתבונן בכתוב ויסמן להורה באמצעות אצבע היכן לקרוא. הילד אמנם לא קורא בעצמו, אך הוא מתבונן במילה הכתובה ושומע כיצד קוראים אותה. חשוב להקריא גם טקסטים ברמה גבוהה מרמת הקריאה של הילד, כי על ידי שמיעה של סיפור, הילד נחשף לאוצר מילים ולמבנים תחביריים ודקדוקיים שונים וכך הוא מעשיר את הידע הלשוני שלו.
  

צילום: קלייר מונו

קריאה מהנה!